שלום משפחת שמואלי !

אני רוצה להגיד לכם כמה עצוב היה לי לשמוע על מה שקרה לאייל.

פגשתי את אייל כשהיית מתנדבת בעיינות באביב בשנה שעברה.

הוא היה הראשון שעזר לארבעת המתנדבים מארצות הברית להסתדר.

גם אחרי שעברתי לעבוד בהוד השרון אייל המשיך לשמור על קשר.

אייל היה נדיב לב ותמיד שמח לעזור לי.

הוא היה מתקשר להזמין אותי לצאת איתו. הזמן שאני ואייל בילינו יחד

יהיה שמור אצלי תמיד , ואני רוצה שתדעו כמה הידידות עם אייל היתה מיוחדת.

אני בטוחה שגם אתם משפחה יוצאת דופן.

טל , תודה על התמונות ועל המכתב ששלחת בדואר האלקטרוני.

קבלו את ניחומיי ,

רובין דוייטש

____________________________________________________

Dear shmueli

I was deeply saddened to hear of the recent and sudden

death of eyal from robin deutsch.

Eyal , robin and I worked together at ayanot last spring and

shared many happy memories together. I felt very welcomed

and at home at ayanot because of eyal warmth and generosity.

He was a very friendly , sweet man and especially kind to me

as an american outsider living in israel. Please accept my

warm regards and deep sympathy.

Love

Rebecca heller

__________________________________________________

משפחת שמואלי היקרה . 20/08/01

תחילה התנצלותי על שאני כותבת לכם ולא מגיעה שוב לבקר.

הקיץ הזה לא היה קל לי. מותו הפתאומי של אייל קדם למותה של אם של חברתי

הטובה מילדות ובחודש שעבר מתו סבי וסבתי גם יחד.

כמו כן את הסימסטר הנוכחי אני לומדת בוונציה שבאיטליה במסגרת חילופי

סטודנטים באוניברסיטת ת"א ובין כל הסידורים השונים , המשפחתיים והאקדמיים

איני מצליחה למצוא פנאי הולם להגיע לבקר.

על אף הזמן הדוחק רציתי למלא בקשתכם ולכתוב כמה מילים על אייל ולצרף את

התמונה שצילמנו יחד כשרצנו יחד לבחירות לאגודת הסטודנטים.

אייל היה בחור שכולם הכירו וכולם ידעו מי הוא. היתה לו נוכחות אישית שאי

אפשר היה לפספס.

את אייל הכרתי לפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה – דרך מאבק הסטודנטים.

הוא היה "הזמיר" כי בכל הפגנה ובכל מפגש הוא היה שר , רוקד ומוביל את

כולם אחריו.

הוא היה הראשון ששמעו עם המגאפון שצועק סיסמאות ומכניס בכולם מוטיבציה.

היו לו עקרונות חינוכיים רבים , אותם למדתי להכיר כשדיברנו יחד על החוג

לחינוך , על תוכניות שלו לשינוי ושיפור פני החוג , על מה שהיה רוצה להשיג

כשיסיים את לימודיו.

אהבתי לדבר איתו כי הוא הצליח לראות את היופי בחינוך והיה חדור חלומות

ואופטימיות. אייל היה מאוד חברותי ותמיד עזר – אם זה באוהל המחאה בקמפוס ,

בעבודה לבחירות , בסחו"ג (סטודנטים חושבים גדול) ובהכנת הסמינרים שהכנו

לעצמנו בדגניה. נראה שאף פעם לא היה עייף או מצוברח –

לפחות איני מצליחה לזכור פעם אחת שכזו.

הרבה זמן לא היינו בקשר וגם אלה שהיו סחו"ג לא שמרו על קשר הדוק כמו

שהיה בינינו באותה תקופה של הפגנות הסטודנטים אבל באותו יום שאייל נפטר –

כמו קסם , כולם שלפו את מספרי הטלפונים והודיעו אחד לשני על פרטי המקרה

וההלוויה כי אף אחד לא רצה לפספס את ההזדמנות ללוות את אייל בפעם האחרונה.

למרות שלא הייתי בקשר עם הרבה אנשים מסחו"ג , באותו יום קיבלתי לפחות 3

טלפונים שהודיעו לי על אייל וצילצלתי לפחות ל – 10 אנשים שמצאתי את מספריהם

בספרי טלפונים ישנים. לא היה אדם אחד שלא זכר את אייל "הזמיר" ,

שלא היה מופתע כל כך ושלא הצטער כל כך לשמוע.

אומרים שאדם נמדד עפ"י מעשיו וחבריו.

אני ואייל לא זכינו בבחירות לאגודת הסטודנטים אבל המאמץ הרב שהשקענו ,

הרצון שלנו לפתוח דרך חדשה ולא להתפשר על דרכים שנראו לנו שגויות ,

העבודה המשותפת , המקוריות וההומור הם אלה שבעיני נמדדים. ולגבי החברים ,

אין ספק שאייל , בזמן כה קצר, נגע בחייהם של המונים וכולם יזכרו אותו לטובה ,

ובכל פעם שיזכרו בו , אני בטוחה שחיוך יעלה על פניהם – כי כזה היה אייל.

התמונה שצירפתי אינה באיכות טובה , אך היא היחידה שיש לי עם אייל.

כל שנותר לי לומר הוא שאני מקווה שהמכתב הזה מוצא את כולכם שלמים ובריאים.

אומרים שהכאב שוכח עם הזמן , עכשיו כשגם אני מתגעגעת לסבי וסבתי אני מקווה

שזה נכון – בשבילי ובשבילכם.

שימרו על עצמכם. אני אשמור על זכרוני את אייל.

שלכם גלי רייך