מכתב מאת אבא

אייל יקר !

אתה ודאי רואה כמה קשים החיים בלעדיך.

לכל מקום שאני הולך , ובכל פינה בבית או בחוץ –

אתה פשוט נמצא בליבי.

העצב רב ומידי פעם העיניים דומעות ,

והלב פשוט נצבט ומאיים לחדול.

העצב והצער הזה קשים מנשוא.

היום שאלו אותי מתי יותר קשה , בלילה או ביום ?

כמובן שלא עניתי , כי כל הזמן קשה , ואני מנסה להתנהג כאילו הכל כרגיל

אבל מיד השאלות והמבטים של האנשים מזכירים לי שאיבדתי אותך.

זה לא ששכחתי , אלא אני פשוט מנסה להתנהג רגיל על מנת שלא ירחמו עליי.

אבל זה לא קורה.

וכשאני מביט באתר שאחיך טל בנה לך ,

ושוב הכל חוזר , ההספדים , הקבר , האבל , והעיניים מתמלאות בדמעות.

גם הצער של אחותך והדרך בה היא מביעה את האובדן שעליו אני יודע מכתיבתה ,

פותחים את ברזי הדמעות וצובטים את ליבי.

בקיצור , מה אני אגיד לך אייל , היה לי יותר קל לו נשארת איתנו ,

לא היה איכפת לי להתמודד עם כל דבר , רק לא אובדן של חיים של אנשים יקרים לי מכל.

הייתי מעדיף את מותי תחתיך ובלבד לא לשאת את הכאב המר הזה.

המוות הזה היה מיותר. המוות הזה היה פתאומי ואכזר.

לא נפרדנו ממך ולא התכוננו לכך , שאתה בגילך הצעיר תעזוב אותנו לעולמים.

אני מקווה שאתה שם למעלה חי בגן עדן ושטוב לך שם.

אייל , אתה המלאך שלנו למעלה , אתה בוודאי פוגש את סבתא ושני הסבים.

ניסתרות דרכי האלוהים.

אני לא מבין למה בחר בך , אבל דבר אחד אני יודע –

שהוא לקח בן עם לב ונשמה , שידע ואהב את קרוביו והוריו ,

ולא הכביד בחייו על אף אחד.

אוהב אותך מעומק הלב והנשמה

אבא

יהי זיכרך ברוך !!

מכתב מאת כנרת

חמש וחצי בבוקר - שוטרים דופקים לי על הדלת ,

אומרים שנפלת , שהתמוטטת , שאתה מת.

אני מתכוננת לנסוע לבית החולים , לדבר עם הרופאים ,

אבל אתה לא הגעת לשם.

יום למחרת בבית הקברות יש הלוויה ,

מכניסים אותך לאדמה ושמים עליך חול.

אבא וטל בקול חנוק אומרים קדיש ,

אבל לי הכל נראה כמו הצגה , שתיכף תיגמר.

מתחילה השבעה וכולם בוכים עליך , מדברים בלשון עבר ,

וכותבים לך מילים כדי להרגיע את עצמם.

לי הם אומרים : תשמרי על אבא ואמא ,

ובורחים מהר החוצה אל המציאות המתוקה שלהם.

עכשיו נגמרה השבעה ויש שקט מגעיל בבית ,

כי אתה עשית את כל הרעש ,

ופתאום הקול שלך חסר נורא.

אני מסתכלת עליך בתמונות , שעכשיו תופסות כל פינה בבית ,

מחכה שתיכנס , תחבק אותי חזק – ושהסיוט הזה שלי ייגמר.

וכל לילה ,

אני עוצמת עיניים ורואה את החיוך שלך .

מנסה להבין , לעכל , לאן אתה יכול להיעלם אחרי 16 שנה של זיכרונות ,

שגידלת אותי , ששמרת עלי , שהיית הגיבור שלי.

28 שנים הספקת לחיות פה בעולם ,

28 פחות מדי.

עוד לא התחתנת או עשית ילדים , עוד לא נהפכת דוד או סבא.

כל כך השקעת למען העתיד והזוהר , כבר שנים אתה לומד ,

וחצי שנה לפני התואר חייך נקטעו לשווא.

אבא מביא דף ,

כתוב בו שאני וטל היורשים של הרכוש שלך.

מילאת צוואה לכל מקרה , אבל לא תיכננת למות לי עכשיו.

לא רוצה את הכסף או הרכוש , רוצה רק אותך ,

איך אוכל להמשיך ככה את חיי , בלי שתהיה נוכח.

וכל לילה ,

אני עוצמת עיניים ורואה את החיוך שלך.

לתמונה של המשפחה – לחץ כאן !!