הספד ראשון – מאת אמא

אייל ,

אי אפשר לדבר אליך בלשון עבר.

רק שלשום ביקשת את המפתחות של הג'יפ לצאת לבלות.

רצית לשיר , כך סיפרו החברים.

אתה תחסר בבקרים , אמא תכיני נס ואתה מושך לי את עיתון

הספורט , וביום שני – אמא אני צריך את המפתחות

לאוניברסיטה. אני נזכרת בריצות הג'וגינג שרצנו יחד.

אני כל יום יוצאת לגינה להשקות את הפרחים היפים

ששתלת לי עם התאורה שהתקנת לנו.

העט עוד מונח על דפי העבודה שאתה צריך להגיש מחר.

אייל , אתה יודע שהיום התבשרנו שעברת את השלב

הראשון של המבחן לעבודה שרצית כל כך להתקבל

ונשאר לך רק ראיון אישי , אז איפה אתה עכשיו ??

קשה להבין ולעכל את החלל שהשארת.

אתה תחסר לי רבות ,

אמא

הספד שני – מאת אבא

פרח ושמו אייל

היה לנו בן , היה לנו אח ,

פרח יפה שרק נפתח.

פרח חי שלבלב ופרח ,

ששימח וריגש את כל מי שבא איתו במגע.

פרח שהאיר את הסביבה ,

פרח שנתן מעצמו לכולם ,

פרח שהקרין על כולם אהבה ,

ונתן לכולם את מה שרק יכל.

היה לנו בן , היה לנו אח ,

פרח יפה שרק נפתח ,

פתאום נקטף כשעודנו רך.

הפרח הזה שגידלנו כאן ,

בליבנו יישאר לעד ,

כי הפרח הזה חבריי/ידידיי ,

היה הבן שלנו אייל.

הספד שלישי – מאת רונית שמואלי (בת דוד)

בן דוד יקר ,

אנחנו פה כדי להיפרד ממך , אבל עדיין לא מעכלים את הדבר.

היינו יחד כ"כ הרבה שנים , חווינו חוויות , שמחות ועצובות.

אני אתה ומני , נולדנו ברצף בזה אחר זה.

חגגנו ימי הולדת , ואחד אחרי השני , התגייסנו לצבא :

זוכר מה איחלתי כשהתגייסת ? " קבל את הבאסה בסבבה ".

טיילנו בצפון ביחד , אפילו באוניברסיטה הפגנו יחד להורדת

שכר הלימוד , ואף קיבלת שם את התואר "הזמיר".

ומה עכשיו : אנחנו בהלם , וקשה לנו לדמיין איך ימשיכו

החיים בלעדיך. דבר אחד אני יכולה להגיד – שאתה תחסר

לנו באירועים הקטנים והגדולים ,

המשמחים והעצובים , אבל אנחנו נהיה שם ונזכור אותך.

רונית שמואלי

הספד רביעי – מאת מזל בן נעים (דודה – אחות של אמא)

אייל

ידיי רועדות עם כתיבת מילים אלו.

עיניי דומעות ומחשבות מתנגדות.

לא תכננו לך פרידה שכזאת.

כולנו המומים וכואבים ,

ומסרבים לקבל את הידיעה המרה.

החיוך שלך , העדינות שבך ,

הנימוסים , הצחוק , ההוויה שלך אופפת אותנו ,

ואנחנו מסרבים להסכים.

הכל לא השתנה בחדרך , החדר המסודר , הספרים המאורגנים.

דפי התרגום שהתחלת הכתובים באופן מופתי.

העט מעל והספר הפתוח מחכים שתסיים...

הסנדל ההפוך למחצה עדות לרוח החיים שבך כאילו אומר :

"תיכף קופצים לים , אני מחכה לאייל..."

אייל , את ריצת המרתון עם תות השדה

אף סיימת בהישג מעולה 3:07 – שם ניצחת ,

אך פה נחלנו תבוסה גדולה.

למדת , השקעת , הקדשת לכל מי שביקש.

נתת לחבר'ה ולחברה , היית רגיש

פרח שבפרחים – איך נקטפת ?

לאימא זהבה היית בן , חבר , חבר שיח ,

בארוחות הבוקר "שעשית לה את היום".

אמא ניסתה לגונן כמיטבה , אך הגורל היה חזק ממנה.

לאבא צביקה היית מושא לגאווה.

אבא כאיש בטיחות דאג כל הזמן וחשש מהכביש ,

ואף פחד שתרכב על אופנוע ושיכנע אותך

ללמוד נהיגה והעדיף את הרכב ,

והשתדל בכל מאודו להגן עליך ,

אך את זאת לא צפה.

טל כאח תאום היית לו , הותרת אותו חצוי ,

כל צעד ושעל שעשה או עשיתם יחד.

הייתם מסתודדים. כל הסודות נשמרו בניכם ,

על צג המחשב בחדר השארת לו תמונה יפיפיה , וכך תישאר.

כנרת האחות היחידה הקטנה שלך ,

רוצה להמשיך ולומר לך עד אין גבולות שהיא אוהבת אותך.

התרגלה כנרת לאח המפנק , האח הבכור שמבין כל מצב רוח ,

אך את מצב הרוח שנישאר קשה לה לעכל.

אייל , הותרת – אמא , אבא , אח , אחות , סבתא והרבה

אנשים אוהבים.

אתה בטח רואה ושומע אותנו ברגע זה.

אז מכולנו ומכל מי שידע את נפשך..

אוהבים אותך אהבה עזה , כואבים ומתגעגעים.

מזל בן נעים

הספד חמישי – מאת מני סולימן (בן דודה)

אני רוצה להגיד כמה מילים לאייל ,

כמי שגדל איתו , ותרשו לי לדבר בזמן הווה.

באופן אישי , קשה לי לעכל את זה שאתה לא איתנו עוד ,

עם החיוך , שמחת החיים , וטוב הלב.

ראיתי אותך היום בפעם האחרונה , ישן ושליו ,

ולא הבנתי , ועדיין אני לא מבין , איך ילד יפה כמוך ,

מוכשר וספורטאי , יוצא מהבית לבלות ולא חוזר.

לא הספקת לסיים את העבודה שנותרה יתומה על שולחנך ,

לא הספקת לקבל את התואר השני , לנסוע לדרום אמריקה ,

להתחתן ולגדל ילדים , ולהזדקן.

לצבי וזהבה , ההורים היקרים , אני רוצה להגיד כמה מילים.

אני יודע שאתם עדיין לא מבינים ,

את המשמעות של לקבור את בנכם הבכור ,

וזה כואב , כי בטבע הורה לא צריך לקבור בן.

אני מקווה שתימצאו את הכוח להמשיך , כי יש לכם עוד שני

ילדים נהדרים שצריכים אתכם.